בישראל, הסמכות ליתן צווי ירושה ופסקי צוואות היא של הגורמים הבאים:

1. רשם לענייני ירושה : זוהי הרשות הראשית האחראית לרוב ענייני הירושה. הם מטפלים במקרים שאינם שנויים במחלוקת בהם אין מחלוקת על תוקף הצוואה או על זהות היורשים. הרשם יכול להוציא צו ירושה המאשר את היורשים וחלקיהם בעיזבון.
2. בתי משפט לענייני משפחה: כאשר יש מחלוקות או נושאים מורכבים הקשורים בירושה, הנושא עובר לבית המשפט לענייני משפחה. לבית המשפט סמכות:
   • אימות או ביטול צוואות: קבע את האותנטיות והחוקיות של צוואה.
   • יישוב מחלוקות בין יורשים: הכרעה בסכסוכים לגבי פרשנות הצוואה או זכאות היורשים.
   • מינה מנהלים: הקצה מנהל לניהול העיזבון במידת הצורך.
   • מתן פסקי דין לצוואה: קבלת החלטות סופיות לגבי חלוקת הנכסים וזכויות היורשים.
3. בתי דין רבניים : במקרים בהם הנפטר והיורשים הם יהודים, והירושה כפופה להלכה היהודית, סמכות השיפוט לבתי הדין הרבניים. הם מיישמים את עקרונות המשפט העברי כדי לקבוע ענייני ירושה.

הבחירה בין הרשם לענייני ירושה לבית המשפט לענייני משפחה תלויה בנסיבות הספציפיות של המקרה:

• מקרים לא שנוי במחלוקת : הרשם לענייני ירושה הוא הסמכות המתאימה לתיקים פשוטים ללא מחלוקת.
• מקרים שנויים במחלוקת : אם יש חילוקי דעות לגבי הצוואה, היורשים או חלוקת הנכסים, יש להביא את העניין בפני בית המשפט לענייני משפחה.
• שיקולים דתיים : לבתי הדין הרבניים עשויה להיות סמכות שיפוט בתיקים הנוגעים להלכה היהודית.

פנו למשרד עורכי דין אהרוני לייעוץ חינם וייצוג משפטי בישראל.