סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל להורשת רכוש. החוק העיקרי המסדיר את ענייני הירושה בישראל הוא חוק הירושה הישראלי (1965), הקובע כי לבתי המשפט בישראל יש סמכות לדון בבקשות ובמחלוקות לענייני ירושה באחת מהנסיבות הבאות: מקום מגוריו של המנוח בעת מותו היה ישראל, או הירושה כוללת רכוש או כל נכס בישראל.

חוקי הירושה החלים בישראל הם:

חוק סטטוטורי

• חוק הירושה : זהו החקיקה העיקרית המסדירה את הירושה בישראל, המכסה הן ירושה בצוואה (ירושה בצוואה) והן בירושה (ירושה ללא צוואה).

חוק דתי

• הלכה יהודית (הלכה) : ההלכה היהודית משחקת לעתים קרובות תפקיד משמעותי בענייני ירושה של תושבי ישראל היהודים. בתי הדין הרבניים עשויים להיות בעלי סמכות שיפוט במקרים מסוימים, תוך יישום עקרונות הלכה לקביעת חלוקת הנכסים.
• חוקים דתיים אחרים : למוסלמים, נוצרים וקהילות דתיות אחרות בישראל עשויים להיות גם חוקים דתיים שיכולים להשפיע על הליכי ירושה.

עקרונות ומושגים בסיסיים

• חופש בוחן : אנשים בדרך כלל יכולים להיפטר מרכושם באמצעות צוואה. עם זאת, חופש זה אינו מוחלט.
• ירושה בכפייה (צוות יד) : החוק הישראלי מכיר בבני משפחה מסוימים, לרבות בני זוג וילדים, כ"יורשים בכפייה", הזכאים לחלק מינימלי בעיזבון, גם אם נקבע אחרת בצוואה.
• רכוש קהילתי : ישראל פועלת לפי משטר רכוש קהילתי לזוגות שנישאו לאחר 1 בינואר 1974. משמעות הדבר היא שנכסים שנרכשו במהלך הנישואין נחשבים רכוש משותף ומתחלקים שווה בשווה עם פטירתו של אחד מבני הזוג.
• ירושה : אם אין צוואה, העיזבון מחולק על פי כללים ספציפיים המפורטים בחוק הירושה , תוך עדיפות לבני זוג, ילדים, הורים וקרובי משפחה אחרים בסדר היררכי.

תהליך צוואה

• רשם לענייני ירושה : זוהי הרשות הראשית האחראית לטיפול בתיקי ירושה ללא עוררין.
• בתי משפט לענייני משפחה : בסכסוכים או בסוגיות מורכבות, לבתי המשפט לענייני משפחה יש סמכות ליישוב סכסוכים, לאמת צוואות ולהוציא צווי צוואה.

מיסוי

• ללא מס ירושה : בישראל אין מס ירושה או עיזבון.